פסק-דין בתיק רע"א 2236-08

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינה של השופטת נעה גרוסמן מיום 23.10.08 (להלן: "פד"י של בית משפט קמא"),  אשר דחתה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הרשמת ורדה שוורץ מיום  (להלן: "החלטת הרשמת") 29.4.08, בו נדחתה בקשת המבקש להאריך מועד לבקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בת.א. 20362/06 של בית משפט השלום בתל-אביב, בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקש (להלן: "פסק-הדין").

2.         ואלה העובדות הצריכות לענייננו, העולות מהחומר שבבתיק הבר"ע ומתיק בית משפט השלום על כל תיקי הבקשות שבו.

המשיב, שהינו בנק, הגיש כנגד המשיב תביעה בסדר דין מקוצר.

ביום 2.7.06 הגיש בא כוחו של המשיב, עו"ד זומר, בקשה למתן פסק דין בסדר דין מקוצר. לבקשה צורף אישור המצאה למבקש של כתב התביעה, לפי הכתובת: רח' לבונטין 17, תל-אביב.

על פי הרשום באישור ההמצאה, ביקר פקיד המסירה, מר ציון יפרח, בכתובת הנ"ל, ומשלא מצא את המבקש, הדביק את הכתב על דלת דירתו. לבקשה צורף אף תצהיר של פקיד המסירה, מיום 21.5.06, בו אושר האמור באישור ההמצאה, ובהערות הוסף: "הכתובת אומתה עם שכנים בבנין ברח' לבונטין 17 ת"א, משפחת גטניו ומשפחת נחום".

3.         ביום 5.2.08 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק משום שפסק הדין ניתן, לטענתו, בהעדר המצאה כדין (בש"א 153494/08 בימ"ש השלום) (להלן: "הבקשה לביטול פס"ד").

ביום 12.3.08 התקיים דיון בבקשה לביטול פס"ד בפני כב' השופטת כוכבה לוי. המבקש נחקר על תצהירו.

4.         בהחלטתה מיום 12.3.08 דחתה השופטת לוי את הבקשה. השופטת לוי קבעה, כי מחקירתו של המבקש בפניה, עלה, כי המבקש ידע על מתן פסק הדין באופן חד משמעי, לפחות בחודש יוני 2007, ואולי אף קודם לכן בחודש ינואר 2007.  הואיל והמועד להגשת בקשה לביטול פסק  דין על פי תקנה 214 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") הינו 30 יום מיום שנודע למבקש על מתן פסק הדין נגדו, היה עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין, לכל המאוחר ביום 23.2.07, ומשלא הוגשה הבקשה במועד זה, היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד, מלווה בתצהיר המבהיר את הטעמים המיוחדים לאי הגשת הבקשה במועדה. לאור כך, אפשרה השופטת לוי למבקש להגיש בקשה לביטול פסק דין כראוי ובלווית בקשה להארכת מועד.

5.         ביום 18.3.08 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד (בש"א 157966/08). הבקשה התבררה בפני כב' הרשמת ורדה שוורץ (להלן: "הבקשה להארכת מועד").

בבקשה להארכת המועד ובתצהיר התומך בה חזר המבקש וטען, כי ב"כ המשיב לא טרח להודיעו כי עומד להתקיים דיון בבית משפט השלום והוא לא ידע על קיומו; כי ב"כ המשיב, עו"ד זומר, הטעה את בית המשפט בהציגו תצהיר מסירה שקרי, לפיו ההזמנה הודבקה על דלת דירתו ברח' לבונטין 17 בתל-אביב, על אף שהוא אינו מתגורר בכתובת זו כ-10 שנים.

עוד טען, כי ביום 30.6.07 הגיש תביעה כנגד המשיב בבית משפט השלום בתיק 42118/07 על נזקים שנגרמו לו על ידי המשיב בסכום העולה פי 10 מהסכום אשר נטען, כביכול, שהוא חייב למשיב (להלן: "התביעה שכנגד"). יתכן כי יצטרך להגיש את התביעה שכנגד מחדש. יצויין, כי לא בבקשה כמו גם בתצהיר התומך בה, לא פורט ולא הוסבר דבר באשר לפרטי התביעה שכנגד, זולת הדברים הסתמיים אותם הבאתי כאן. כתב התביעה שכנגד אף הוא לא צורף לבקשה.

6.         הרשמת, לאחר דיון בבקשה להארכת המועד, דחתה בהחלטתה מיום 29.4.08 את הבקשה להארכת המועד. הרשמת התייחסה לטענותיו של המבקש שהועלו בתצהיר ובפניה, קרי העדר יכולת כלכלית לממן עורך-דין וחוסר תפקוד בריאותי, כמו גם טענתו של המבקש כי עצם הגשת התביעה שכנגד, יש בה כדי למנוע את המשך הדיון בתביעה שהוגשה נגדו. הרשמת קבעה, כי אין באף לא אחת מטענותיו של המבקש כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד, באשר אין המדובר בסיבות חיצוניות. עוד קבעה, כי עילת ההגנה עצמה, היינו התביעה שכנגד, גם אם היתה מפורטת בבקשה לביטול פסק הדין, אינה משמשת טעם מיוחד להארכת מועד, וכי ממילא עילת הגנתו אינה עילה המוכרת בסדר דין מקוצר, שכן אינה קצובה ואין מדובר באותה עיסקה.

הרשמת אף ציינה, כי דחיית הבקשה לביטול פסק הדין לא תגרום נזק למבקש הואיל ועילת הגנתו היא קיזוז חוב שטרם נדון, כך שאין הוא מנוע מהגשת התביעה ומימוש זכויותיו כלפי המשיב. 

על החלטת הרשמת הגיש המבקש ערעור בתיק בש"א 165689/08 (להלן: "הערעור"), פסק הדין של בית משפט קמא (השופטת גרוסמן) בערעור, הוא נשוא הבר"ע בפני.

7.         הודעת הערעור הוגשה על ידי עורך דין שמונה למבקש ביום 28.5.08 על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

בנימוקי הערעור, טען ב"כ המבקש, כי הרשמת טעתה בכך שלא מצאה טעם מיוחד בטענת המבקש, שאינו משפטן ולא היה מיוצג על ידי עורך דין, בסוברו כי נקיטת הליכים נגד המשיב על ידי הגשת התביעה שכנגד, די בהם כדי להביא לביטול פסק הדין.

ב"כ המשיב העלה גם טענה, אשר נטענה אך לראשונה בהודעת הערעור, כי הרשמת שגתה בכך שלא ראתה טעם מיוחד בפנייתו של המבקש לקבלת סיוע משפטי מהלשכה לסיוע משפטי, וכי לאור הפסיקה יש בכך טעם מיוחד להארכת מועד.

על טענות אלה חזר גם ב"כ המבקש בעיקרי הטיעון שהגיש בפני בית משפט קמא.

8.         בעיקרי הטיעון שהגיש ב"כ המשיב נטען, כי הערעור הוגש באחור ודי בכך כדי לדחותו על הסף.